wybory samorządowe 3...2...1...start

Nie będą Niemcy i Żydzi uczyć nas historii. Nie będą zboczeńcy wychowywać naszych dzieci"
Chce walczyć z "eurokomuną" i "inwazją imigrantów". Spot wyborczy Grzegorza Brauna jest jak wycieczka do rezerwatu.
swoją drogą gdybym miał takie niemieckie nazwisko milczał bym o Niemcach i Żydach

עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה עבדה פולה בראון במערכת העיתון הסאטירי שפילקי (סיכות). בגיטו ווארשה הופיעה בשירה ובדקלומים במועדון שטוקה לצד סטפניה וולאדיסלב שלנגל. שם גם הציגה יצירות שחיברה והלחינה בעצמה.

לאחר המרד בגיטו ווארשה, באפריל 1943, הובלה למאיידנק במחנה המוות המשיכה לכתוב שירים ולשיר אותם בהתכנסויות חשאיות של אסירות. ב-3 בנובמבר 1943 היא הוצאה להורג בירייה במאיידנק, יחד עם למעלה משמונה-עשר אלף יהודים מסביבות לובלין, אסירי מאיידנק ומחנות סמוכים, גברים, נשים וילדים. אסירות מאיידנק ששרדו זוכרות את שיריה בעל– פה .

פולה בראון נרצחה בשנות העשרים לחייה. שיריה פורסמו באנתולוגיה השיר יוותר שלם ב-1947, ובשיר מבעד לגדר תיל, 1983

Pola Braun

Pola Braun, młoda literatka warszawska narodowości żydowskiej, do wybuchu wojny pracowała w redakcji „Szpilek”. W okresie okupacji, już w getcie warszawskim, występowała – obok Stefanii Ney, Władysława Szlengla w teatrze „Femina” i w kawiarni artystyczno-literackiej „Sztuka”, gdzie recytowała własne utwory. W maju 1943 r., po stłumieniu powstania w getcie warszawskim, wywieziono ją do obozu koncentracyjnego na Majdanku. Tu również pisała wiersze, deklamowała później na konspiracyjnych zebraniach więźniarek. W dniu 3 listopada Pola Braun zginęła w największej egzekucji w dziejach Majdanka, kiedy to SS-mani rozstrzelali ponad 18 tysięcy mężczyzn, kobiet i dzieci żydowskich z obozu lubelskiego i okolicy.

פולה בראון



צוריק ה היים





גברת אינה יודעת אידיש,

גברת לא מבינה.

כשמישהו מתלונן בשפה זו,

גברת ללא הרף שואלת מדוע.

איך עלי להסביר?

אם תבין אותי או לא תבין,

האוכל את לבי להכניס בה?

דברים כאלה הרי מרגישים.

כשהגעגועים יאחזו בך,

תביני מלים אלה בקלות.



"א היים" – פרוש הביתה.

"צוריק" – פרוש בחזרה.

מישהו בחשאי בוכה,

הלב הולם כפטיש.

"א היים" אלה געגועים,

זאת שריקת הקטר,

סימן שאתה חוזר מאושר

הביתה, חוזר כבר.

גברת אינה יודעת מה זה

להיות גולה בעיר זרה,

ומה טוב להיות וורשאי.

איך להסביר לגברת

שההיא מלודז', מלומז'ה ומבז'שץ'

אינו מסוגל כאן לחיות בווארשה.

הגברת באה לכאן מרחוב זלותה

מרחק מספר רחובות בלבד,

ההם מסתובבים, כמו בסיוט

סופרים ימים בקילומטרים של דמעות.



"א היים" – פרוש הביתה.

"צוריק" – פרוש בחזרה.

אתה רוצה להתודות בפני מישהו על צערך,

לבכות את געגועך.



"צוריק"- זאת אומרת – לשוב.

"א היים" – לביתך.

כבר לא צריך להתעצב,

אתה מתחיל לחיות מחדש



פולה בראון גם הלחינה שיר זה, שנכתב בגיטו ווארשה.

Pola Braun



Curik A Hejm

(Słowa i muzyka Pauliny Braunównej czyli Poli Braun)



Nie zna pani żydowskiego,

Nie wie pani co to znaczy,

Gdy ktoś się w tym języku żali.

Pyta pani wciąż dlaczego,

Jakże mam to wytłumaczyć

Albo mnie zrozumiesz, albo nie.

Czy ja mogę pani wstawić serce swe?

Takie rzeczy przecież czuje się.

Gdy tęsknota raz cię weźmie w karby swe,

To zrozumiesz łatwo słowa te.



„A hejm – znaczy do domu.

„Curik” – znaczy z powrotem –

I płacze ktoś pokryjomu,

A serce wali jak młotem.

„A hejm, to jest tęsknota

To świst lokomotywy

To znak, że wracasz szczęśliwy,

że wracasz do domu już.

Nie wie pani, co to znaczy

Być uchodźcą w obcym mieście,

Jak to dobrze Warszawianką być.

Jak pani wytłumaczyć,

że ten z Łodzi, Łomży, Brześcia

To w Warszawie nie potrafi żyć.

Pani tu z żurawiej przyszła

Lecz to tylko kilka ulic jest.

Tamci tu się kręcą jak w obłędnym śnie

Licząc dni na kilometry łez.



„A hejm – znaczy do domu.

„Curik – znaczy z powrotem –

I chcesz wyżalić się komuś,

Wypłakać swą tęsknotę.





פולה בראון



העברה



עברנו

ללא רהיטים, חבילות וגרוטאות,

איש לא קיבל אותנו בלחם ובמלח,

איש לא הביא לנו פרחים.

ולגופו של דבר, למי כל זה איכפת?

עברנו במלחמה הזאת

מבילסק, ללבוב, ללודז'.

אנחנו רגילות מאז נמשך מצב המלחמה

לנדודים בלתי פוסקים

לשנויים חדשים מתמידים.

ולמרות זאת, גם אם זה טפשי

ואולי גם ילדותי

לא מתחשק לשנות מקומות

לחדשים, זרים וקרים.

אז אין זה מפליא שהאדם

מתהלך קודר וכעוס,

ביחוד, שהוא מרגיש לא נוח

ומבעד לחלון הגשם מטפטף.

וביחוד שאנחנו כל כך קרובות

עכשיו אל הכביש,

אליו חבר גורלנו

ללא אפשרות של ניתוק.

הגורל העיוור אוחז בנו

חזק כמו במלקחיים של עכביש.

ובא חשק לשאול:

מתי שוב העברה?

אנא, תענה לנו גורל,

והפעם תהיה איתנו גלוי לב

לאן תוביל אותנו:

לחופש, או לתא הגז?





נכתב במאיידנק ופורסם בשיר מבעד לגדר תיל, לובלין, 1983

Pola Braun



Przeprowadzka



Przeprowadziłyśmy się

Bez mebli, paczek i gratów.

Nikt nas witał chlebem i solą,

Nikt nam nie przyniósł kwiatów.

A w gruncie rzeczy, kogo to wszystko obchodzi?

Przeprowadzałyśmy się w tej wojnie

Z Bielska do Lwowa, do Łodzi.

jesteśmy przyzwyczajone

Od kiedy trwa wojenny stan

Do bezustannej wędrówki,

Do ciągłych nowych zmian.

A mimo to, chociaż to głupie,

A może i dziecinne,

Nie chce się zmieniać miejsca

Na nowe, obce, zimne.

Nic więc dziwnego, że człowiek

Chodzi ponury i zły,

Zwłaszcza, że mu jest nieswojo

I deszcz za oknem mży.

I zwłaszcza, że my tak blisko

Teraz jesteśmy szosy

Z którą nierozerwalnie

Sprzęgły się nasze losy,

A ślepy los nas trzyma

Mocno, jak pająk w swych mackach

I chciałoby się zapytać:

kiedy też znów przeprowadzka?

Odpowiedzże nam losie,

A tym razem bądź z nami szczery,

Dokąd nas zaprowadzisz:

Na wolność, czy do gaskamery?



Napisane na Majdanku, opublikowane w tomie wierszy Pieśń zza drutów, Lublin 1983

פולה בראון



יום חול



הכל התחיל מכך,

שבבוקר היה לי כאב ראש,

אחר כך רכיליות שונות,

אוירה חדשה מדי פעם,

ואחר כך איזה חשש מוזר,

מערבב באימה גדולה

ויאוש כהה:

בעצם למי? לשם מה?

טובים ומוכשרים יותר נספו,

והעולם, גם לעומתם נשאר אדיש.

לא יפלו השמים, אם אחת נוספת תאבד.

בכל זאת, אני לא רוצה למות,

אני רוצה מאוד לחיות.

נוראה היא המחשבה,

שאין לאן לחמוק,

שנתיצב ישר, בחמישיות,

במפקד רגיל יומיומי,

וכך בפשטות נלך למטרה הידועה.

אולם משהו מתדפק בתחתית הלב,

משהו בתחתית הלב מתרוצץ

ומסרב להחדיר למוח

מחשבה על מוות פתאומי.

משהו בפנים מעודד.

המחשבות סובבות כתועות,

אולי עוד לא הכל אבוד,

אולי לא יספיקו בכל זאת?





Pola Braun



Powszedni dzień



Zaczęło się od tego,

że rano miałam ból głowy,

A potem różne plotki

I nastrój ciągle nowy.

A potem lęk jakiś dziwny

zmięszany z wielką trwogą

I tępa rezygnacja:

Właściwie po co? dla kogo?

Zginęli lepsi, zdolniejsi,

O których świat także nie dbał.

Nie będzie dziury w niebie,

Gdy zginie jeszcze jedna.

A mimo to nie chcę umierać,

Przeciwnie, bardzo chcę żyć.

Straszna jest ta świadomość,

że nie ma gdzie się skryć.

że stanie się równo piątkami

Na zwykłym, codziennym apelu

I pójdzie się tak po prostu

Do wiadomego celu.

Lecz na dnie serca coś puka,

Coś na dnie serca się wierci,

Nie chce dopuścić do mózgu

Myśli o nagłej śmierci.

Coś wewnątrz dodaje ducha,

A myśli jak błędne krążą:

Może nie wszystko stracone?

Może jednak nie zdążą?

פולה בראון



בית יצור לבלונדיניות





יש מכון מסוים לספרות

"גברת הלנה, בעלה ובנה".

המכון פועל בשם הפירמה:

"בית יצור לבלונדיניות".

במכון הזה קורים ניסים אמיתיים:

למשל, נכנסת ברונטית

ויוצאת בלונדינית או ג'ינג'ית.

אך אם היה ניתן גם

לעקר מן העיניים

את הבעת הגעגועים...

לדאבון, כאן נעלמת הטכניקה.



אנחנו חלשים

מכדי שאפשר יהיה לישרנו,

לזקף כלפי מעלה בעליזות

את המצח היהודי הדואג

(אולי היה משתנה?),

אך בפנים תוותר אותה נשמה יהודית.

אכן, לא תשמחי, בלונדינית,

בכל מקום תזוהי.

במראה הטוב ביותר שלך

לארית לא תהי. גם אני התחמצנתי –

נו, מה לעשות, זו האופנה.

בצאתי

חשבתי לי – מה חבל

שלא קיים מכון

המטריח עצמו

לא למען יצור בלונדיניות,

אלא אנשים שווים זה לזה .



Pola Braun



Wytwórnia blondynek

(pisane w getcie warszawskim)



Istnieje pewien zakład fryzjerski

Pani Helena z mężem i synem.

Zakład pracuje pod firmą

„Wytwórnia blondynek”.

Dzieją się w tym zakładzie

Prawdziwe cuda.

Na przykład wchodzi brunetka

A wychodzi blondynka lub ruda.

Ach, gdyby jeszcze dało się zabić

W tych oczach wyraz tęsknoty...

Niestety, tutaj technika znika,

Jesteśmy zbyt słabi

Aby nas można było wyrównać,

Podnieść do góry wesoło

Zatroskane czoło –

Może by się zmieniło -

Ale wewnątrz pozostanie

Ta sama dusza żydowska.

A więc nie ciesz się blondynko,

Wszędzie cię rozpoznają.

Z najlepszym wyglądem

Nie staniesz się aryjką.

Ja też się utleniłam,

No cóż, taka moda.

Wychodząc pomyślałam,

Jaka szkoda, że

Nie istnieje taki zakład,

Który by się potrudził

Nie na wytwórnię blondynek,

Ale na równych sobie ludzi.



פולה בראון

אימא

מער, מאדער, מוטער, פרושן – אימא,

בכל שפות העולם זהה פשר המלה.

בכל מקום, בעולם כולו, לב אם זהה:

לקריאת ילד: "אימא!" תמיד יופיע ויתיצב.



מדאם ז'נט כבר שנה חמישית נרדמת בחדרה,

לפני שנה נתקפת הלם עצבני, כי בנה נפל במלחמה.

מיס קריפס עוברת בהייד-פארק באטיות ובהוד,

תפילה על שפתיה הכחולות, כי בנה נפל במלחמה.



פראו שמידט תורמת כסף ביד נדיבה,

בשקיקה לעזור לילדים זרים, כי בנה נפל במלחמה.

ואת... לא! לא אגיד מי. לחצניות תופרת ופורמת,

המספריים גוזרים מדי פעם מהר יותר, המחשבות למרחקים נודדות.



לאותו יום בו הגורל האורב בבוגדנות

הנחית עליה מהלומה אכזרית, לקח מאמא את ילדה.

מי שעבר פעם יום מחריד כזה בו נלקחו הילדים,

באוזניו תהדהד לעולם הצעקה האחרונה: "אמא!"



מי שלא היה עד לימים נוראים אלה, יחשוב

גם אם יתרגש – זה חלום זוועה, ילך וישכח,

אבל ז'נט, מיס קריפס, פראו שמידט לא תשכחנה את ילדיהן.

לנצח תשאר בליבן החריקה הכאובה, המדממת.



מהלומה גדולה מזו של ז'נט, קריפס ושמידט באישה אחת פגעה:

הגורל לקח את ילדה בגלל מלה בתעודת הלדה ... יהודי.

בכל אחת מארבע הגברות פגעה טרגדיה גדולה:

סובלת באותה מידה היהודיה, הגרמניה, הצרפתיה, האנגליה.



לו נפגשו ארבע הגברות,

אולי היו העמים חדלים לרצוח זה את זה.

לו ישבו במועצת העמים אמהות לילדים,

אולי הייתה נפסקת השחיטה בעולמנו.



מפני שמער, מאדער, מוטער – פרושן אמא,

ובכל שפות העולם זהה פשר המלה.



Pola Braun



Matka



Mère, Mother, Mutter po polsku znaczy: „Mama”.

We wszystkich językach świata litera „M” jest ta sama.

I wszędzie na całym świecie jest serce matki to samo,

Zawsze się zjawi na okrzyk dziecka „Mamo”!



Madame Janette już piąty rok zasypia niespokojnie

I ma przed snem nerwowy szok, bo syn jej padł na wojnie.

Mistress Cripps przechodzi Hyde Park powoli i dostojnie,

Modlitwa spływa z sinych warg, bo syn jej padł na wojnie.



Frau Schmidt na cele pieniężne obdarza innych hojnie

I obcym dzieciom pomóc chce, bo syn jej padł na wojnie.

A pani... nie! nie powiem kto, zatrzaski szyje, pruje,

Nożyczki coraz szybciej tną i myśl gdzieś w dal wędruje.



Do tego dnia, gdy straszny los podstępnie i zdradziecko

Wymierzył jej okrutny cios, bo zabrał matce dziecko.

Kto przeżył raz okropny dzień, gdy dzieci zabierano,

Temu na zawsze w uszach brzmi ostatni okrzyk: „Mamo”!



Kto nie był świadkiem strasznych dni, choć wzruszy się ogromnie,

Pomyśli: „zły, koszmarny sen, odejdzie i zapomni.

Lecz nie zapomni dzieci swych Janette, mistress Cripps, Frau Schmidt

Zostanie zawsze w sercach ich bolesny, krwawy zgrzyt.



A jedną panią spotkał cios, większy niż Janette, Cripps, Schmidt

Bo jej chlopczyka zabrał los za słowo w metryce, że...Zyd -

Każdą z tych cztereh kobiet spotkała tragedia wielka.

Tak samo cierpi Zydówka, jak Niemka, Francuzka, Angielka.



Gdyby te cztery panie nagle się razem spotkały,

Może by już narody więcej się nie zabijały.

I gdyby w Lidze Narodów zasiadły matki dzieci,

Może by się skończyła okrutna rzeź na tym świecie.



Bo Mere, Mother, Mutter po polsku znaczy „Mamy”.

We wszystkich językach świata litera „M” jest ta sama.

השיר נכתב במאיידנק, כשהאסירות חזרו מעבודה וגילו שילדיהם נלקחו מהצריף שבו התאכסנו, והובלו לתאי הגז.

Piosenka została napisana na Majdanku, kiedy więźniarki wróciły z pracy i zobaczyły, że zabrano dzieci z baraku, w którym je trzymano i zawleczono je do komory gazowej.

פולה בראון



יהודי



הגידי, אימא יקרה, מה פרוש המלה יהודי?

האם זאת חרפה כלשהי, כלימה?

הגידי, האומנם יש ליהודים זקנים ארוכים?

הגידי, המתפללים הם ומתנודדים לפי הקצב?

הגידי, אימא יקרה, אם זאת בושה

שאני יהודי כזה קטן?



יהודי, ילדי האהוב, זה סבל.

יהודי, ילדי האהוב, זה גורל רע.,

יהודי, ילדי האהוב, זאת דאגה.

יהודי חייב לסבול כל מהלומה.

יהודי, ילדי האהוב, זה עידוד.

יהודי לא מאבד אומץ-רוח, לעולם

הוא צוחק גם כשהלב רועד.



הגידי, אימא יקרה, מדוע כל אחד לעוג לו?

מדוע כל אחד לועג וצוחק?

הגידי לי, האם יהודים הם משהו רע?

הגידי, לא יצרו הם אף פעם מאומה?

הגידי, אימא יקרה, אם זאת בושה

שאני יהודי כזה קטן?



... יהודי? חכה, אני כבר יודעת מה אגיד לך,

האמן לי, יהודי זאת מלה גדולה.

יהודי הוא לפחות אחד ויחידי,

המכיר דמעה מרה אמיתית.



את השיר והמנגינה כתבה פולה בראון, ושרה אותו השחקנית דיאנה בלומנפלד (שרדה), בשנים 1941-1942, בגיטו ווארשה.

Pola Braun



Żyd



Powiedz, droga mamo, co to znaczy słowo „żyd”?

Czy to jakś hańba, jakiś wstyd?

Powiedz mi, czy żydzi długie brody mają,

Powiedz mi, czy modlą się i w takt kiwają.

Powiedz, droga mamo, czy to wstyd?

że ja jestem taki mały żyd?



żyd, kochane dziecko, to cierpienie,

żyd, kochane dziecko, to zły los,

żyd, kochane dziecko, to zmartwienie

żyd musi przetrzymać każdy cios.

żyd, kochane dziecko, to otucha.

żyd to wiara w przyszłość, w lepsze dni,

żyd nie traci nigdy w życiu ducha,

śmieje się, choć serce nieraz drży.



Powiedz, droga mamo, czemu każdy z niego drwi,

Czemu każdy śmieje się i drwi?

Powiedz mi, czy żydzi to jest nic dobrego?

Powiedz mi, czy nigdy nie stworzyli czegoś?

Powiedz, droga mamo, czy to wstyd,

że ja jestem taki mały żyd?



... żyd, to, czekaj, wiem już co ci powiem,

żyd, to wielkie słowo, wierzaj mi,

żyd, to jest jedyny bodaj człowiek,

Który zna prawdziwe gorzkie łzy.





Słowa i muzyka Pauliny Branównej – Poli Braun, śpiewała tą piosenkę Diana Blumenfeld w latach 1941-1942 w getcie w Warszawie

תרגמה מפולנית לעברית הלינה בירנבאום; Translated from Polish to Hebrew by Halina Birenbaum ; Z polskiego: Halina Birenbaum